top of page
main_edited.png

איש יקר, הישר באדם, 

מחלוצי העיתונות המקומית בישראל

לזכרו של

שלמה תל

1940-2002

181304909_3950338608414145_5825023524450
02-new-2.png

תמצית חיים

ילדותו בשואה ליוותה אותו כצל כל חייו.

 
אביו נטש אותו ואת אחיו בתקופת המלחמה.

 

הוא מעולם לא שיקר, אף לא שקר אחד, אף לא שקר לבן, לכן היה הישר באדם.
           
בגלל מום בליבו לא שירת בצבא ונשא עובדה זו כל חייו והיא שהפכה אותו ללוחם של שלום.    

החל את דרכו המקצועית כשליח בחברת פרסום.
               
ייסד יחד עם שותפים, בעשר אצבעותיו, את עיתון כלבו ובהמשך את פרסום קשר ישיר ועסקים נוספים.
           
בכושר עבודתו והנהגתו הוביל את החברה להצלחה כלכלית ואפשר חיי רווחה למשפחתו.
הוא ניהל בפועל עד יום מותו את עסקיו כמנכ"ל "קשר ישיר" וכשותף קבוצת מקומונים ועסקי תקשורת נוספים.
               
רבים ממתחריו העסקיים היו גם חבריו האישיים.      

היה ליברל, שוחר שלום אקטיביסט וכך חינך את ילדיו.
           
אהב את אשתו אהבת נצח, בנאמנות אין קץ.   
  

אוהב אדם, איש לא שנא אותו, מעולם.

דברים לזכרו

 

כל עוד בלבב,
בליבו פנימה,
נפשי הומיה.

אבי תל

16.10.2002

2.png
p4.png

השעות הקשות בחיי התרחשו ללא כל הודעה מוקדמת

ראיתי אותך.

אתמול בדרכי לישון, אחרי ימי השבעה, כשכולם כבר התפזרו ישבתי עם עצמי וחשבתי, חשבתי על כך שהיום אתעורר וכלום כאילו לא היה, רק חלום אחד ארוך שממחיש לי את החיים ללא אבא, את תחושת חוסר האונים, תחושת העצב העצומה, את אובדן משמעות החיים בעיתוי רע כל כך ובלי הודעה מוקדמת.

התעוררתי.
פקחתי עיני.
הכל נשאר כשהיה. אבא איננו איתנו.
חיי התבססו על השקפותיו של אבי, מחשבותיו ודרכו ליוו אותי מדי יום, ידעתי כמעט את כל המתרחש בליבו, ליבו הטוב.
ידעתי על החששות, על הדאגות ועל העקשנות הבלתי נתפשת לשמור על חינוך המשפחה לעבודה קשה וללא גבולות. על העקשנות לכבד איש את רעהו בלי פספוסים באהבת אמת.
ב -10 השנים האחרונות אבא היה בשבילי האוניברסיטה של החיים, בכל המשמעויות.
יכולת החשיבה השקולה, עקשנות וגאווה, צניעות וענווה, יושר והתמדה, היו רק חלק מהדברים שהטביע בי בשעות עיצוב המוח הרבות שעברתי איתו.
לא תמיד הייתי תלמיד למופת, אבל בדרך כלל הוא הביע את הערכתו במילה או חיוך קטן.
למרות הקושי שלו להביע חמימות ואהבה, הוא הצליח לעשות זאת בהרבה עוצמה, בדרכו שלו.
היום במבט לאתמול אני יכול להבין שהכבוד הרב שזכה לו היה חלק מעוצמתו השקטה, מהתמדה רבת שנים בה לא פסק להאמין לרגע בדרכו ואף אחד לא יכול היה להזיז אותו מדבריו.
להיכנס לנעליו כך אמרו לי ואני מגחך בליבי, אתם מבינים על מה אתם מדברים? אין סיכוי להיכנס לנעליו, היום זה ברור לי, אבא היה זן שנכחד, בלי מסכות, בלי פלאוורות, בלי דיבורים ורכילויות, בלי פלצנות, עם הרבה יושר ועקשנות, בעולם של שקר.
אולי עכשיו בדרכו לעולם האמת הצליח לנוח ממחשבותיו הרבות.
תקלה טכנית, טעות אנוש, חוסר מזל זמני, צחוק הגורל, תקלה בנתיב, אלה הן חלק מהסיבות להיעלמותו של אבא מרצף השיאים של החיים.
ברור שאין לי מילים, נשימתי נעתקה, מוחי מסרב להאמין, כולי בוכה.
זו האמת, מסתבר. ואין לי דרך אחרת, אפילו לא ניתנה לי ההזדמנות להתעקש על חייו, הכל קרה כעובדה כאילו היתה חלק מחיי.
לא נותר לי אלא להודות לפני כולם.
להודות על אהבת אמת, על קשר של פעם בדור, על הערכה שאין לה גבולות, על כך שאני נשארתי חייב.
חייב להמשיך את דרכו, חייב להנציח את זיכרו, חייב להמשיך בדרך המלך.

שון תל

15.10.2002

אבא - החבר הכי טוב שלי מת.
הוא ישב איתי שעות- לימד, הסביר, הקשיב, סיפר, חינך- בכל מקום:
בבית, במישרד, ב'טימין' ועכשיו הוא כבר לא קיים.
אני אוהבת אותו בכל ליבי ובכל נישמתי.
את כל ההחלטות בחיי עשיתי בהתייעצות עימו-
עכשיו אני צריכה להחליט לבד.

אורלי תל

15.10.2002

Tree Shadows on Wall
new_song_plusdate1.jpeg
waiting.png

17/10/2004 יום השנה השני למותו של שלמה תל

אופניים אבי תל

הוא חלם על מסלול הרכיבה. את הרוח הנושבת על פניו. אוויר לנשימה ודהירה מהירה. הוא ראה את עצמו רכוב על אופנים חדשים שהם רק שלו תמיד איתו.

האופנים שלו שבקרוב יהיו איתו.
האופניים.
רק שלו .
 
אך גם למחרת, היא הסבירה על איזושהי מחלה שתקפה את מוכר האופניים. וכך גם ביום שאחרי, וכשנקפו השבועות ואחר כך החודשים, כבר לא אמרה דבר.
תמיד חיכה לה שם בשער.
על אף שידע שגם הפעם. לא יזכה לגעת.
תמיד קיווה שאולי הפעם.
אבל לא.
גם לא הפעם.
אף פעם.
 
כשסיפר לנו את הסיפור הזה. פעם אחת ויחידה. דמעות בעיניו. הבנתי לראשונה.
שגם אחרי כל השנים הללו. אחרי שבנה את חייו והשיג כמעט כל חלום עבור ילדיו.
גם אחרי כל השנים הללו
הוא המשיך לחכות. המשיך לקוות.
 
הילד הזה שמחכה שם בשער. כבר מת.
אבל משהו ממנו נשאר כאן, בכל אחד מאיתנו.
 
צילה צעדה בצעדים כבדים ממסלול הכביש הראשי, שם עצר האוטובוס להורידה אף שלא היתה תחנה ואז התקדמה בפסיעות מדודות דרך שביל המוביל אל שער הקיבוץ.
את האופניים הבטיחה לבנה הבכור כבר לפני מספר חודשים. אך גם הפעם,
כך אמרה לו כשנפגשו מבטיהם כבר מרחוק. "סגור. סגור. היה סגור."
שלמה אחז בסלי הקניות והסתובב ללכת אל ביתם שבקצה הקיבוץ. הוא לא הסגיר את כאבו על חלום ששוב נגוז. "מחר" כך אמרה. "אנסה מחר".
בכל יום בשעת בין הערביים הוא חיכה לה. מאחר ולא ענד שעון, היה נושא עיניו לשמיים ועוקב במהלך כל היום לעבר מסעה של השמש וכשזו נתתה לגווע היה ניגש אל שער הקיבוץ, נשען על המוט החלוד ומבטו מופנה רק אל מקום אחד, אל מעבר לשדרת האקליפטוסים הארוכה. משם מידי ערב היתה מגיחה דמותה הקטנה, סלים בידה וצעדיה איטיים איטיים.
 

אבא יקר שלי,
עברו 10 שנים מאז שאיבדנו אותך.
הרבה דברים השתנו. הקידמה שכל-כך ייחלת לה וניבאת אותה אכן פרצה לעולמנו. אתר האינטרנט יד 2 הפך לגולת הכותרת באתרים בישראל. הפייסבוק הפך למציאות נוספת ומקבילה לחלק גדול מן האנשים בארץ ובעולם.

במשפחה כולם בסדר ושתמיד יהיה כך. אנחנו ממשיכים במסורת הכיפית של הארוחות המשפחתיות.

הגשמתי את חלומי להיות מורה, ללמד ולחנך ילדים. זה נותן לי סיפוק אדיר לדעת שישנם ילדים שמקבלים בבית-הספר מענה לצרכים בסיסיים שהם לא מקבלים בבית. אני אוהבת מאד את הילדים ונהנית מכל רגע.

לי ולאמיר יש שלושה ילדים מקסימים, שמוזר לי לחשוב שאתה בעצם לא הכרת אותם אף פעם.

אתה עדיין חסר לי. הנוכחות הנעימה שלך, החיוך האוהב, האהבה האין סופית, הרגשת הבטחון, חוכמת החיים, הכנות, הדרך הישרה שתמיד הלכת בה, אהבת הזולת, הצניעות המקסימה שלך. תמיד אוהב אותך ותמיד תלווה אותי בחלק מהצעדים שאעשה בחיי.

אוהבת,
אורלי

 אורלי תל אלון

20.10.2012

סבא,
אני מתגעגע אליך אפילו שלא ראיתי אותך אף פעם.
אני רוצה שירד מבול ואתה תרד איתו ואני אחבק אותך.
שמעתי עליך הרבה, שמעתי שאתה חכם.
חבל שאני לא יכול לראות אותך.

אוהב אותך,
אופק.

אופק אלון

20.10.2012

גלריית זיכרון

bottom of page